נווה שבא - בית החלמה ואשפוז משלים בע"מ נ' סויפר

החלטה

1.בקשה לדחייה על הסף של תביעה בסדר דין מקוצר, שהוגשה נגד המבקשת.

2.ואלה עיקרי העובדות הצריכות לעניין:

אמה של הנתבעת אושפזה אצל התובעת, בין התאריכים 10.10.2010 ל-10.12.2010.

בין הצדדים סוכם, שבמשך חודשיים האם תהיה מאושפזת בתעריף מסובסד וכי במקביל בתה, הנתבעת (והמבקשת), תפנה למשרד הבריאות כדי לקבל מה שמכונה "קוד".

משרד הבריאות אישר עקרונית את "הקוד" האמור, אבל נוכח העברתה של האם המנוחה ז"ל לבית החולים סורוקה – משרד הבריאות חזר בו מהסכמתו.

התוצאה הסופית היא ש"הקוד" לא ניתן, ולכן התובעת טוענת שעל פי התחייבותה, הנתבעת צריכה לשלם את ההפרש שבין המחיר המסובסד למחיר המלא, שהוא כפולה של מספר ימי האשפוז של האם ב-350 ₪ ליום. סך הכל – 14,000 ₪.

3.הנתבעת טוענת, ככל שהבנתי את טענתה, שמרגע שמשרד הבריאות אישר את "הקוד", משרד הבריאות הוא זה שצריך לשאת בעלות ההפרש.

4.יהיו הדברים אשר יהיו, ברור שהבקשה לדחייה על הסף אינה מגלה עילה ודינה להדחות.

עם זאת, אני מתיר לנתבעת להגיש נגד משרד הבריאות הודעת צד שלישי.

5.למיטב הבנתי, השאלה שנותרה פתוחה היא, אם הנכונות של משרד הבריאות פועלת באופן רטרואקטיבי או שתוקפה צופה רק פני עתיד.

6.מכיון שהתובעת ציינה בתביעתה נכונות לפשרה, אני מציע לכל הצדדים, לרבות למשרד הבריאות, שטרם צורף להליך כצד פורמאלי, לסלק התביעה כדלקמן:

התובעת תוותר על 1/3 מהתביעה, כך שהתביעה תעמוד על 9,380 ₪. מתוך סכום זה, המדינה תישא ב-6,285 ₪ והנתבעת תישא ביתרה (3,095 ₪).

מובן מאליו שאין בדברים שלעיל משום הבעת דעה לגופה של פלוגתא, ומדובר רק בהצעת פשרה.

7.הצדדים יודיעו עמדתם תוך 30 יום.

ניתנה היום, י"ג חשון תשע"ב, 10 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: